​

השם הוא בכלל לא חשוב. ליתר דיוק "זה לא חשוב".

בדרך כלל, חברים יקרים, להקות מז'אנרים דומים לזה של "זה לא חשוב", כמו האינדי רוק, בוחרים לקרוא לעצמם בשמות "מאוד מקוריים"  המורכבים בעיקר מ- The ועוד איזה שם עצם זרוק אחריו, כגון

The BlaBlaBla ,The Strokes, The Doves, The Hives, ... זה כבר הפך לאיזו קידומת.

זה כמו שאם נראה קידומת 03, נדע שמדובר בתל אביב. אם נתקלים בלהקה שמורכבת מ-The ועוד איזה שם עצם, כולנו נדע שזה כמה חבר'ה בריטים, או שנראים כמו בריטים ו/או שנישמעים כמו בריטים, או שסתם רוצים להיות בריטים ולא יצא להם, כי ההורים שלהם תימנים.

 

להקת "זה לא חשוב", כשמה כן היא. העיקרון שמוביל את הלהקה הוא שלא חשוב שום דבר מסביב.

לא חשוב השם של הלהקה, לא חשוב מה כולם אומרים, לא חשוב מחברות תקליטים, לא חשוב הסגנון.

העיקר המוזיקה והמלודיה.

את ההשראה והשורשים קיבלה הלהקה בעיקר מלהקות בריטיות כמו “רדיוהד”, “ארטיק מונקיז”, “הקיור” ודומיהן של המוזכרים מעלה. מכיוון שהלהקה החליטה שסיווגים לסגנונות מוזיקה וקטלוגים לא באמת חשובים, החליטו להם ליאור לוי וערן שרעבי, מקימי הלהקה, שלא יהיה סגנון מסוים.

הלהקה התמקדה במילים, במלודיה ו ו"במוזיקה להמונים". כך נקרא גם הדמו שלהם. מוזיקה שתדבר אל כווולם. "תשכחו מסגנונות, תאזינו למלודיה ותאהבו". למרות אי רצונה של הלהקה להשתייך לז'אנר, אאלץ להיות הרשע וכן לסווג אותם בהמשך.

​

יום ההופעה הגיע. יום שישי. תל אביב. מועדון “הסאבליים”.

נכנסתי לי למועדון כחצי שעה לפני תחילת ההופעה ותפסתי לי שולחן טוב. בינתיים המקום התחיל להתמלא. הקהל קיבל את הלהקה בכבוד גדול. נשמעו קריאות כמו: "ליאור תעשה לי ילד", "ערן תקנה לי חתול" וכדומה... לא מעט אנשים היו שהכירו כבר את המילים, ומעריצים ותיקים שמלווים את הלהקה לכל מופע.

הביצוע הראשון של הלהקה היה "אתם לא מבינים". פתיחה נחמדה לערב. שיר Fאנקי קצבי.

כבר בשיר הראשון הקהל יכל להתרשם מהנגינה המופלאה של החצוצרן ליאור גייניס וגם מהבסיסט יואב אור, שעשה עבודה מצוינת לכל אורך המופע.

הביצוע השני היה שיר בשם "סופרמן". מלנכולי משהו. אבל מי אמר שמלנכולי זה רע? ביצוע מצוין בראשות ליאור לוי הסולן (והגיטריסט) וגייניס החצוצרן. הקהל הצטרף לשירה והאווירה הייתה מצוינת.

בהמשך באה "נפלה", אחד הביצועים הטובים של הלהקה. שיר איטי ומרגש, שהלך ונהיה טוב, מהיר וכבד יותר ככל שהתקדם. כמה בנות אף הוציאו ממחטות לנגב את דמעותיהן.

השירים של "זה לא חשוב" מאוד קליטים ומלודיים, אין אחד שלא יתחיל לזמזם את השירים אחרי שישמע אפילו פעם אחת. הרבה שינויים של קצבים ושבירות של קצבים, accents מה שנקרא, שמוסיפים המון לשירים, מכניסים את הקהל לקצב וגורמים לך לקום ולרקוד באופן בלתי נשלט. רוב השירים הם Fאנק ופאנק רוק, אך יש נגיעות ושילובים שונים ומאוד מוצלחים של סגנונות.

הלהקה המשיכה עם "ים של כחול", אחד האהובים של הקהל, ששב והצטרף לשירה. בשיר זה גייניס החצוצרן נתן לנו להבין שאם לא הוא, אז... היה חבל. קטע סולו מצויין שלו ביחד עם לוי על הגיטרה, ואיתמר כהן על התופים, שהפגין לכל אורך הערב התאמה מצוינת לכיוון של המוזיקה, בלי יותר מדי טכניקות, אך עם פשטות שהספיקה ואף יותר.

בהמשך הלהקה הציגה סולן נוסף, הלא הוא ערן שרעבי, "שהוסיף נופך אתני" למוזיקה. הוא ביצע את השיר “The fat lady”, השיר היחיד באנגלית. מאוד קליט ומלודי, פשוט נעים לאוזן.

לקראת סיום הגיע השיא של הערב. "והיא". ביצוע כזה כבר מזמן שלא ראיתי או שמעתי. שיר פאנק רוק אדיר, קצב מצוין וקטע אחד מהפנט באמצע שנקרא ע"י ליאור לוי "בר מצווה", שהרים את כל הקהל על הרגליים. שילוב מפעים של דרבוקות (שרעבי), תופים וגיטרה מצוינת. פשוט ביצוע מדהים. נשארתי פעור פה כמו גם הקהל שלא הפסיק להריע ולמחוא כפיים אחרי השיר.

הלהקה קינחה עם אני שוטה, שיר מקפיץ ומשעשע, עם שילוב קולות של שרעבי וליאור לוי, שהיה סיום ראוי ויפה לערב.

המופע נגמר, הקהל לא הפסיק להריע. היה באמת מדהים. אחת ההופעות הטובות שהייתי בהן לאחרונה, ללא ספק. הפעם אני די בטח שההופעה היא זו שהפילה אותי מהרגליים ולא הבירה. כל מי שלא בא פספס. חוויה אדירה. אני גאה ושמח להיות הראשון שכותב על הלהקה הזאת, כיוון שההמשך עוד יבוא, וכולנו נשמע מהם ולא בעתיד הרחוק.